סעיף שיפוט המופיע רק בקטלוג של ספק זר - לא יספיק 

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

בית המשפט המחוזי בחיפה פסק לאחרונה כי מחלוקת בין ספק מוצרי חשמל מאיטליה למפיץ הישראלי שלו, תידון בישראל, ולא באיטליה, ובכך דחה את טענת הספק האיטלקי כי הצדדים סיכמו במסגרת מסמכים שהוחלפו ביניהם, שכל מחלוקת ביניהם תתברר באיטליה.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

חברת אורות העמקים ייבאה ושיווקה את מוצרי הספק האיטלקי גוויס בישראל וברשות הפלסטינית במשך מספר שנים. בשלב מסוים, בשנת 1998, החליטה גוויס לפצל את ההפצה בין שטחי הרשות הפלסטינית לישראל בין שני מפיצים שונים, ולהעניק לחברת אורות העמקים את זכות ההפצה ברשות הפלסטינית, באמצעות חברה פלסטינית חדשה שתוקם (אל ביין).

על פי חברת אורות העמקים, אותה חברה פלסטינית תשמש למעשה כ"צינור" להעברת כספים בין גוויס ל"אורות".

הסכסוך בין אורות העמקים לבין גוויס פרץ בשנת 2004 כאשר התגלה לה כי חברת "גוויס" מפרה את התחייבותה כלפיהן לבלעדיות, ומוכרת סחורה בשטחי הרשות הפלסטינית גם באמצעות מפיצים אחרים, ומבלי לתת כל התראה מראש לתובעות.

הפרת ההסכם הובילה לסיומו של הקשר העסקי בין הצדדים ולהגשת התביעה על ידי אורות העמקים ואל ביין כנגד גוויס.

חברת גוויס מאיטליה טענה כי יש לסלק את התביעה נגדה על הסף, בשל היעדר יריבות בינה לחברת אורות העמקים – נטען כי ההתקשרות הייתה ישירות עם החברה הפלסטינית אל ביין.  בנוסף, טענה החברה מאיטליה כי הצדדים הסכימו לתניית שיפוט אשר מחייבת אותם להתדיין רק באיטליה. כך, טענה החברה האיטלקית כי תניית השיפוט מופיעה על כריכת הקטלוגים ובאתר האינטרנט שלה.

בנוסף, טענה חברת גוויס כי מירב זיקות הסכסוך הן לאיטליה ולא לישראל, זאת משום שמקום מושבם של הצדדים הינו באיטליה וברשות הפלסטינית (בשכם), מקום כריתת החוזה הינו באיטליה, עדי התביעה והראיות נמצאים כולם באיטליה והסחורה סופקה מנמל באיטליה לחברת אל ביין בשטחי הרשות הפלסטינית.

החלטת בית המשפט:

בעניין היעדר היריבות, קבע בית המשפט כי בשלב מקדמי זה (סילוק על הסף) לא הובהרה עדיין מערכת היחסים המלאה בין הצדדים, ולכן אין לקבל טענה זו.

בעניין תניית השיפוט, קבע בית המשפט כי היות וזו הופיעה רק על כריכת הקטלוגים של גוויס ובאתר האינטרנט שלה ולא היתה פרי של מו"מ בין הצדדים, אין המדובר בחלק אינטגרלי מהחוזה בין גוויס לבין אל ביין ו/או אורות, באופן שיהפוך את התנייה לתנייה מחייבת.

בנוסף, קבע בית המשפט כי הקטלוגים מהווים מעין "חוזה אחיד" בין הצדדים (היות ונוסחו באופן חד צדדי ע"י גוויס ושימשו אותה לטובת התקשרות עם כל לקוחותיה ברחבי העולם). במקרה שכזה, הרי שדינה של תניית השיפוט להיפסל וזאת מכוחו של ס' 4(9) לחוק החוזים האחידים, בהיותה תנייה מקפחת.

בעניין מירב הזיקות, קבע בית המשפט כי אין לומר שהזיקות נוטות באופן מובהק לאיטליה, היות וממילא בשנת 2012 ממילא משוגרים מרבית המסמכים באמצעות אימייל והעולם הפך ל"כפר אחד גדול", דבר המצמצם משמעות טענה זו.

בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט את הבקשה לסילוק על הסף, וקבע כי התביעה תידון בישראל ולא באיטליה. משמעות העניין הוא שהחברה האיטלקית תצטרך להגיש כתב הגנה בתביעה זו.

[ת.א. (מחוזי חיפה) 23058-11-10 אורות העמקים חב' ליבוא ושיווק חומרי חשמל בע"מ ואח' נ' גוויס ס.פ.איי (GEWISS S.P.A), החלטה מיום 22.2.12, הרשמת תמר שרון נתנאל. ב"כ הצדדים – לאורות העמקים – עו"ד ע. יעקב. ל- Gewiss - עו"ד יורם וסרצוג].